ערמין נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

פסק דין חלקי (בשאלת החבות)

בתביעה הנדונה עתר התובע להורות לנתבעת לפצותו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וזאת בגין נזקי הגוף אשר לטענתו נגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 10.11.2011 ושבמהלכה נפגע.

פסק-דין חלקי זה עוסק רק בשאלת חבות הנתבעת לפצות את התובע כאמור. המחלוקת היא בשאלה, אם פוליסת הביטוח שרכש התובע מהנתבעת הייתה בתוקף בעת התאונה, או שמא בעת התאונה, טרם נרכשה פוליסת הביטוח.

ישיבת הוכחות בשאלת החבות התקיימה ביום 23.1.2014. לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומי טענותיהם בכתב, כך שמטעם התובע הוגש ביום 17.2.2014 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 4.3.2014.

עיקרי העובדות

2.רובן ככולן של העובדות שעליהן נעמוד תחילה אינן שנויות במחלוקת והן נסמכות על מסמכים אובייקטיביים. המחלוקת העובדתית העיקרית ולמעשה היחידה, היא בשאלה באיזו שעה אירעה התאונה (משיקולי נוחות וכל עוד לא יצוין אחרת, ההפניה תהיה אל נספחי סיכומי התובע, אשר צירף אל סיכומיו את רובן של הראיות שהוגשו).

3.ביום 3.10.2011 רכש התובע קטנוע מסוג "קואנג יאנג טיו", שנת ייצור 2007, מספר רישוי 4620862-5 (להלן – האופנוע). האופנוע נרכש ממושיקו סיבוני (להלן – מושיקו), שעסק במכירת אופנועים משומשים ובאותה תקופה, סמוך לסגירת עסקו, מכר את המלאי שנותר ברשותו. בעת רכישת האופנוע, בעליו הרשום היה אדם בשם בן דוד אוחיון (להלן – המוכר), והתובע והמוכר סיכמו ביניהם, שמושיקו יחתים את המוכר על ייפוי הכוח הנדרש לצורך העברת רישום הבעלות מהמוכר אל התובע. מעדויותיהם של מושיקו ושל התובע עלה, כי נערך זיכרון דברים או רישום דומה אחר בעניין העסקה שנערך כחלק מהחשבונית, אך איש מהשניים לא שמר רישום זה (עדות מושיקו – עמ' 1 שורות 17-16, עמ' 2 שורות 2-1; עדות התובע – עמ' 4, שורות 6-4, 15).

ביום רכישת האופנוע, רכש התובע מהנתבעת פוליסת ביטוח למשך חודש, מיום 3.10.2011 ועד יום 2.11.2011 (נספח א') (להלן – הפוליסה הראשונה). עוד באותו יום גם לקח התובע את האופנוע אל מכון רישוי, ושם נערך לאופנוע מבחן רישוי ("טסט") (נספח ב'). התשלום עבור חידוש רישיון הרכב שולם באותו יום (3.10.2011) בשעה 8:06 (נ/1), כך שלא מן הנמנע שעסקת הרכישה הייתה יום קודם לכן (ביום 2.10.2011), אך לעניין זה אין רלוונטיות לשאלה השנויה במחלוקת.

4.ביום 2.11.2011 הסתיימה תקופת תוקפה של הפוליסה הראשונה. על-פי טענת התובע, מאז ועד חידוש הפוליסה מאוחר יותר, כלל לא נהג באופנוע, אלא נסע במכונית מסוג סקודה, שבאותה עת הייתה רשומה על-שם אחיו ורק מאוחר יותר הועברה לבעלותו (רישיון רכב זה ואישור שינוי רישום הבעלות – נספחים ג' ו-ד'). בעניין זה טענה הנתבעת, כי התובע סתר את טענתו, שלפיה אינו נוהג ברכב שאינו מבוטח בביטוח חובה. שכן בתחילה הצהיר כי אף פעם אינו נוסע ברכב שאינו מבוטח בביטוח חובה (עמ' 3, שורות 28-24) ובעוד שבהמשך עדותו אמר, שביום 3.10.2011 לקח את האופנוע ממושיקו, משם לתיקון קטן במוסך ומשם למכון הרישוי, עוד בטרם ביטח את האופנוע (עמ' 4 שורה 23 עד עמ' 5 שורה 4). לאחר מכן נסע אל רחוב סלאח א-דין, הגם שהאופנוע לא היה מבוטח, ושם רכש את הפוליסה הראשונה (עמ' 6 שורות 25-20). כפי שיובהר בהמשך הדברים, אכן התובע אישר שביום 3.10.2011 נסע ללא ביטוח מתלפיות לרחוב סלאח א-דין, ובכך גם נסתרה טענתו כי אינו נוהג ללא פוליסת ביטוח חובה. חרף הבעייתיות הטמונה בהתנהלות זו, אין בה בהכרח, כדי ללמד על כך שגם במועד הרלוונטי כך היה.

5.לאחר שמושיקו הצליח לפגוש את מוכר האופנוע וזאת כדבריו, לאחר שנאלץ לרדוף אחריו, חתם המוכר על ייפוי-כוח המאשר את העברת הבעלות משמו אל שמו של התובע (עמ' 1 שורות 13-12). ביום 10.11.2011 נפגש מושיקו עם התובע בסניף הדואר ברחוב התעשייה בתלפיות ובשעה 10:59 שולמה האגרה הדרושה לשם שינוי רישום הבעלות על האופנוע (נספח ה').

כעבור כשעה, הגיע התובע אל סוכנות הנתבעת ברחוב סלאח א-דין במזרח ירושלים, שם רכש פוליסת ביטוח ומשם פנה אל סניף הדואר "הורדוס", שאף הוא ברחוב סלאח א-דין ושילם עבור הפוליסה (להלן – הפוליסה השנייה). כפי שעולה מהפוליסה, שעת הוצאתה היא 12:05 ושעת התשלום בסניף הדואר היא 13:07 (נספח ו'). הגם שלא הייתה מחלוקת על כך שסוכנות הנתבעת סמוכה אל סניף הדואר, ההסבר של התובע לפער הזמנים הוא בכך שהיה מספר רב של אנשים בסניף הדואר והוא נאלץ להמתין שעה ארוכה לתורו (עמ' 7 שורות 28-27).

6.כאמור בפתח הדברים, שעת התאונה שנויה במחלוקת. העובדה האובייקטיבית הידועה היא, שבשעה 16:08 נרשמה הגעת התובע אל חדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים, שלשם הגיע לקבלת סיוע רפואי בעקבות פציעתו בתאונה (תעודת השחרור מחדר המיון – נספח ז').

המחלוקת היא אפוא, בשאלה באיזו שעה אירעה התאונה. האם סמוך לשעה 15:00, כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבעת, סמוך לשעה 13:00 ובכל מקרה, קודם ששולמה הפוליסה השנייה.

שעת התאונה – טענות הצדדים והכרעה

7.טענת התובע היא, כי לאחר ששילם בסניף הדואר ברחוב סלאח א-דין עבור הפוליסה השנייה, נסע לביתו בג'בל מוכבר ולקח את האופנוע לנסיעה קצרה לצורך בדיקתו. הוא נסע באזור ארמון הנציב ובעת שהיה בדרכו חזרה לביתו, סמוך לשעה 15:00, החליק עם האופנוע. הוא קם על רגליו בסיוע נהגים במקום, אך מאחר שחשב שהתאונה הייתה קלה וכי כלל לא נפגע, לא לקח את פרטיהם. לדבריו, התקשר לאשתו שהגיעה כדי לאסוף אותו ולסייע לו להגיע לביתו. לאחר שהגיע לביתו, הבחינה אשתו של התובע שידו התובע מתחילה להתנפח והציעה לגשת לבית החולים. לדברי התובע, את האופנוע השאיר במקום, משם אסף אותו רק מאוחר יותר (עמ' 9-8).

8.הנתבעת כאמור, טוענת, כי התאונה אירעה סמוך לשעה 13:00 קודם לתשלום עבור הפוליסה השנייה. את טענתה זו היא מבקשת לבסס על ארבע הראיות הבאות: האחת, גרסת התובע בחקירת החוקר מטעם הנתבעת; השנייה, סתירות לכאורה, בגרסת התובע; השלישית, פער הזמנים בין הנפקת הפוליסה השנייה לבין התשלום עבורה; הרביעית, בדיקת פוליגרף.

מהטעמים שעליהם נעמוד עתה הגענו לכלל מסקנה כי אין בראיות אלו כדי לסתור את גרסת התובע, כי התאונה אירעה סמוך לשעה 15:00 ובכל מקרה, לאחר התשלום עבור הפוליסה השנייה. נבחן אפוא, את כל אחת מארבע הראיות האמורות.

(1)דברי התובע לחוקר מטעם הנתבעת

9.בטרם נדרש אל חקירת החוקר מר צפריר צחי מטעם הנתבעת (להלן – החוקר), יש להעיר שלוש הערות בעניין חקירה זו. ראשית, כפי שטען התובע בצדק, אין כל רלוונטיות לאמור בתצהיר החוקר, אשר התיימר להסיק מסקנות מתוכן החקירה ולתמצת את מסקנותיו. מדובר בחקירה שהוקלטה ותמליל החקירה הוגש. לפיכך, אין כל מקום לפרשנויות שפירש החוקר את דברי התובע ולמסקנותיו. לתצהיר זה אין כל משקל וישנה רלוונטיות רק לתוכן החקירה שתועדה. שנית, מאחר שהחוקר לא זכר דבר על אודות אופן עריכת החקירה עצמה ומאחר שלא טרח לתעד כנדרש, היכן נערכה החקירה, את שעת עריכתה ואת הנוכחים במקום (מעבר לכך שמשתמע מהתמליל שאשתו של התובע נכחה בחלק מהחקירה), אין לקבל דבר מדברי החוקר באשר לנסיבות החקירה עצמה (ראו לעניין זה עמ' 11 שורות 5-4 וכן הערות בית המשפט ותשובות החוקר לשאלות בית המשפט בעמ' 13). שלישית, מתמליל החקירה עולה כי התובע אכן מסוגל לנהל שיחה בעברית, אך העברית אינה שגורה בפיו ומטעם זה אף הסתייע במתורגמן לצורך עדותו בבית המשפט. לעומת זאת, החוקר העיד כי אינו מדבר ערבית ואינו מבין ערבית. כך שיש לקרוא את התמליל בשים לב לעובדות אלו.

10.מקריאת התמליל עולה בבירור, כי החוקר עשה מאמץ רב להכניס אל פיו של התובע את העובדה שהתאונה לכאורה אירעה בצהריים, בשעה אחת בצהריים, אך התובע עמד בשלו על כך שהתאונה אירעה אחר הצהריים ולא כפי שניסה החוקר להכניס אל פיו.